יַעֲקֹב

יַעֲקֹב/ נחשון מאיר

יַעֲקֹב לֹא הָיָה צָרִיךְ אֶת הֲפָּכִים הַקְּטַנִּים שֶׁכִּבְיָכוֹל, 

בִּתְמִימוּתוֹ, שָׁכַח מֵאָחוֹר. 

הוּא יָדַע בְּדִיּוּק מָה מְחַכֶּה לוֹ בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל נַחַל יָבֹק 

כְּשֶׁחָזַר וְנוֹתָר שָׂם לְבַדּוֹ 

אֲבָל הֶחֱלִיט בְּלִבּוֹ

שֶׁדַּי עִם הַגְּנֵבוֹת, דַי עִם הַבְּרִיחוֹת, מַסְפִּיק עַם הַתַּחְפּוֹשׂוֹת!

הִגִּיעַ זְמַן לַעֲמֹד מוּלוֹ יְשִׁירוֹת.

וְאַף אִם יִלָּחֵם כָּל הַלַּיְלָה עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר

הוּא יֶאֱבַק בְּצֵל תְּאוֹמוֹ הָאָפֵל.

וּכְשֶׁסּוֹף סוֹף נֶאֱבַק הֲיַעֲקֹב 

נוֹלַד הֲיִשְׂרָאֵל.