עוֹבֵד זָר/ נחשון מאיר
אַף פַּעַם לֹא שָׁאֲלוּ אֹתוֹ אֵיפֹה הוּא גָּר
לֹא מְדַבְּרִים אִתּוֹ כִּי הוּא מְדַבֵּר קְצָת מוּזָר
סְתָם עוֹד עוֹבֵד זָר שֶׁאֵין לוֹ עָבָר.
הוּא לֹא מֵבִין אֶת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת
לֹא קָשׁוּר לַצִּיּוֹנוּת
וְאֵין מָה לְדַבֵּר עַל יַהֲדוּת.
זָר.
וּבְכָל זֹאת, הַזָּרוּת שֶׁלּוֹ מַעֲלָה זִכְרוֹנוֹת,
שֶׁל נְדִידָה וּבְרִיחָהּ וְכָל מִינֵי צָרוֹת.
שֶׁל גֵּרוּת וּבְדִידוּת וְלֵילוֹת קָרִים מִקְּפָא
שֶׁל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה בְּאֶרֶץ לֹא לוֹ.
וּמַשֶּׁהוּ מִתְעוֹרֵר וְנוֹתְנִים לוֹ חִיּוּךְ קָטָן
שֶׁמַּרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא קַיֵּם
שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ שֶׁהוּא אָדָם כְּמוֹ כֻּלָּם
גַּם אִם זָר.
הָיִינוּ שָׁם בְּעָבָר.
